איך נעבור בשלום את ארוחת החג עם הילדים? 

ערב החג הוא אירוע לא פשוט, בלשון המעטה. ממש כמו ניקיון פסח הדורש מאיתנו לפתוח את הארונות, להוציא את כל ה”לכלוך” ולהתמודד אתו, תהליך דומה קורה לעתים גם בארוחת החג. כאימא אני יכולה להעיד על הלחצים האישיים שלי לפני ארוחת החג, הקניות, הניקיונות, הבישולים, העזרה (או האירוח עצמו), לתקתק את הילדים, את הבית ולהכין את המתנות. לעתים אני מסתכלת בבנותיי ומקנאה בהן על כך שכל מה שעליהן לעשות הוא רק להגיע אל הארוחה כשהן יפות ומתוקתקות ואילו אני אגיע עם הלשון בחוץ ורק ארצה שכל הארוחה הזו תהיה מאחורי ואוכל כבר לשבת ולנוח (מה שלא יקרה). מגיעים אל הארוחה המיוחלת, ושוב אני מתרוצצת. מנסה לעזור, מדברת בין לבין עם האורחים שהגיעו ולא בדיוק פנויה להביט על הבנות ולראות מה קורה אתן, עד שמשהו אכן קורה.

שעמום של הילדים הופך לעצבנות

כולנו מכירים את תופעת הלוואי שנקראת – “הילד עצבני” נכון? פתאום לקטן הזה שבישלו עבורו, התאמצו בשבילו, והלבישו אותו, יש גם טענות והוא כועס על כולם. פתאום לא טוב לו, הוא מאבד את הסבלנות, אין לו “כוח”, הוא עייף! הוא רעב. כשהייתי רואה את ההתנהגות הזו אצל בנותיי, כמובן שעברה בי אותה תחושת תסכול ועצבים כשאחת מהן הייתה נתקפת עצבים ומפצירה בי שנמאס לה לחכות והיא רוצה הביתה כי היא עייפה. הייתי מיד חושבת ממה היא עייפה בדיוק? למה העצבים האלה עכשיו? שוב לא טוב לה?”והייתי כועסת עליה, מה שלא בדיוק תרם למצב הרוח של שתינו. עם השנים למדתי להקשיב יותר ולהוריד את משקפי ולהרכיב את משקפיהן ולהביט על המצב דרך עיניהן ולהבין את הקושי. אין ספק גם כעת לא פשוט לי להרכיב את המשקפיים הקטנות כדי להבין את הסיטואציה דרך עיניהן, בעיקר כשאני בשיא הלחץ והעשייה, אך כעת השתכללנו וסיגלנו לעצמנו סימן מוגדר שאותו הן מסמנות לי כדי שאוכל לעצור בשבילן ולא לכעוס.

כיצד נראית ארוחת חג דרך עיני הילדים?

למען האמת, קל לשפוט את הילדים מנקודת מבטו של המבוגר, אך למען ההגינות והסדר, בואו וננסה להחליף את משקפנו למשקפיים הקטנות של הילד הכועס שלנו שהגיע לארוחת החג והכול משתבש לו. אנסה להמחיש מקרה דרך עיניה של ילדה.  “איזה כיף שהולכים לארוחת חג אצל סבא וסבתא. איזה כיף שאפגש עם בני הדודים שלי, נעשה צחוקים ויהיה לנו כיף!” הגענו לסבתא וסבא, הבית מלא אנשים והמולה. כולם מתרוצצים והבית נראה ממש צפוף ושונה מבד”כ. משום מה יש כאן אנשים לא מוכרים, ודי קשה לי עם אנשים חדשים. בני הדודים לא נראים באופק, כולם מבוגרים ומדברים בשפה שלא כל כך מובנת לי, מילים גדולות ומוזרות. אני משתעממת.”

“אני מנסה לדבר עם אימא, אבל אימא נכנסת למטבח לעזור לסבתא ואומרת שאין לה עכשיו זמן. אני מציעה לאבא לשחק, אך אבא מדבר עם הדוד שלי וגוער בי; “אני מדבר, את לא רואה? לכי תשחקי עם אחותך.”
אני הולכת לאחותי הגדולה, שמוכנה קצת לשחק איתי, כי גם היא מתביישת מאנשים שהיא לא מכירה. אנחנו משחקות קצת, אבל אחרי כמה זמן נמאס לה והיא עוזבת אותי לטובת הטלוויזיה. לא ברור איפה בני הדודים שלי, למה עוד לא הגיעו? אני שואלת את סבתא ופתאום היא עונה שהם לא יגיעו. הם עושים את הסדר במקום אחר. הכעס שלי עולה ואיתו גם תחושת האכזבה על כך שלא סיפרו לי. אני שונאת הפתעות! מבלי לשים לב, אני בועטת בכיסא והוא מתהפך. תוך רגע הוא כבר על הרצפה. אבא מיד כועס עליי לפני כולם, והמבטים ננעצים בי עמוק, כמו סכינים.”

“לאחר מכן אימא אומרת לי לשבת ליד השולחן, כי עוד מעט נתחיל את הסדר. אני מתיישבת בכיסא שלי, וסבא מבקש ממני להחליף מקום, כי במקום שלי ישב מישהו אחר, מאותם האנשים שאני לא מכירה. לא הבנתי בכלל למה אני צריכה לשנות מקום, הרי זה המקום שלי, תמיד! זה ממש מעצבן אותי, ושוב הכעס עולה, ואתו תחושת האכזבה מכולם. אני לא אחליף מקום בשבילו! זה המקום שלי! אני אומרת, אולי קצת בקול רם. סבא מביט בי בכעס ואומר לי שאני ילדה חצופה. אני נעלבת, לא בא לי לדבר אתו יותר. נשמע צלצול בדלת, והנה עוד אנשים שאני בקושי מכירה. הבית של סבא וסבתא פתאום צפוף ולחוץ ולא כיפי ומרווח כמו תמיד. סבתא מתרוצצת סביב כל האנשים ובכלל לא שמה לב אלי וגם ממנה אני נפגעת. אימא ניגשת ואומרת לי :”תפסיקי עם הפרצוף החמוץ הזה, זה לא מנומס!” אבל מה אכפת לי הכול משתבש.

אנחנו מתיישבים סוף סוף, ואני כבר ממש רעבה ועצבנית. אני מנסה לקחת משהו לצלחת, ופתאום אימא תופסת לי את היד ואומרת שאני צריכה להתאפק עד שנסיים לקרוא בהגדה, “אבל אני רעבה עכשיו!”, אני אומרת בדמעות, ועכשיו גם אימא כועסת עליי ועל ההתנהגות שלי ואומרת לי שמאז שהגענו אני עושה רק צרות ואני ממש לא בוגרת. מה זה בכלל אומר להיות לא בוגרת? אני בסך הכל אמרתי שאני רעבה! כל הארוחה הזו מעצבנת ובכלל לא בא לי, לא לקרוא או לשיר… גם ככה כולם כאן נגדי. לאף אחד לא אכפת מה אני מרגישה! אני קמה מהשולחן, בועטת בכיסא והולכת לסלון לצפות בטלוויזיה. סבתא ואימא ניגשות אלי ומבקשות שאחזור, אבל אני כבר ממש כועסת ורוצה רק שיעזבו אותי בשקט.”

סיטואציה מוכרת?

טיפים פרקטיים להורים בהכנת הילדים לקראת ארוחת החג

צרו עבורם כמה שיותר ודאות ותאמו מראש ציפיות בטרם תצאו מהבית, כך תמנעו מעצמכם ומילדיכם תסכול מיותר ותעברו את ארוחת החג בשלום. 

הורים, האם חשבתם פעם למה כל כך קשה לילדים לשבת בשקט בשולחן החג?

ארוחת החג הנה ערב ארוך שמחייב התנהגות רשמית ואין זה קל להם. אוכל המגיע מאוחר לשולחן ושהות עם האחים ובני משפחה בחלל אחד לאורך זמן, הם עניין נפיץ. לא תמיד מסתדרים עם כולם ותמיד יש מישהו שמעיר הערות לא לעניין שלא תמיד קל להתמודד עמן. בואו נודה שגם לנו המבוגרים סיטואציה זו לא תמיד קלה, אך אנו לעומת ילדנו, למדנו במשך השנים להשתמש בפילטרים ולנהוג באיפוק ואילו להם זה הרבה יותר קשה, בעיקר כשדברים אינם לשביעות רצונם.

הילדים לרוב משתעממים, כך שאל תצפו מהם להתנהגות מופתית. נסו לחשוב מראש מהם אותם המוקשים שעלולים לצוץ והקדימו “תרופה למכה”.

הכינו פתרונות מראש לאותם המוקשים הצפויים, כך יהיה קל יותר גם לכם וגם להם.

אז איך נוכל לעבור את ארוחת החג במינימום משברים?

כדאי ליצור עבור הילדים כמה שיותר ודאות 

  • הכינו את הילדים מראש על שינויים הצפויים לקרות בארוחת החג הזו לעומת ארוחות אחרות. הכנה זו תמנע מהם הפתעות לא רצויות ותוריד מהם את מפלס הכעס או האכזבה.
  • לפני היציאה לארוחת החג, הזכירו לילדים כיצד הערב הולך להתנהל.
  • הבהירו מה מצופה מהם באותם מצבים שלדעתכם עלולים להוות עבורם אתגר/ קושי,

כמו: לשבת ולהמתין בשקט עד סיום קריאת ההגדה, לא לקחת מהשולחן אוכל בלי רשות, לא להתפרץ לדברי האחר ולדבר רק לאחר שהוא סיים את דבריו, גם אם שמעו דברים שאינם לשביעות רצונם, בכל זאת עליהם לדבר בכבוד בלי להעליב. 

  • כדאי לחשוב יחד על פתרונות להפגת השעמום. למשל, אם הילדים אינם יכולים לשבת בשקט לאורך זמן , הגדירו להם מקום אליו יוכלו לפרוש כדי לשחק. החליטו יחד איזה משחק תיקחו אתכם לדרך.
  • שתפו אותם בפתרונות/ רעיונות שעליהם חשבתם, היכולים להיות יעילים עבורם ברגעים המאתגרים בזמן הארוחה. שאלו אותם האם פתרון/רעיון זה נראה להם? שאלו האם יש להם פתרונות נוספים אולי אף טובים יותר שיכולים לעזור באותם רגעים שקשה להם? היו קשובים ויישמו אותם ברגע האמת.
  • הגדירו יחד סימן סודי שיהיה מקובל על שניכם, אשר בעזרתו תאותתו להפסיק התנהגות מסוימת. כך הילד לא ירגיש מושפל לפני כולם. בנוסף, הגדירו סימן סודי שבעזרתו ילדיכם יוכל לאותת לכם כשיהיה זקוק לכם. גשו עמו לצד ותמכו בו. השקט הנפשי שלו הוא גם השקט הנפשי שלכם.

האכילו את הילדים לפני ליל הסדר כך שיהיו במיטבם

  • ילד רעב הוא ילד חסר סובלנות ונוטה להתרגז בקלות לכן כדאי שנמנע זאת מבעוד מועד. (זה גם תקף במהלך פעילויות משפחתיות אחרות).

קבעו גבולות

  • הבהירו באותה הזדמנות איזו התנהגות לא תהיה מקובלת עליכם ומה תהיינה ההשלכות (התוצאות) להתנהגות זו. יחד עם זאת, בטרם תבחרו ליידע את הילדים על אותן ההשלכות, חשבו האם באמת תוכלו לעמוד במילה שלכם וליישמן? אל תגידו דברים שאינכם יכולים לעמוד בהם.

עמדו מאחורי המלים שלכם

  • במידה והתנהגות זו תתקיים, היו עקביים עם החלטתכם ועמדו במילתכם. כך תבנו את הסמכות שלכם מולם ותכבדו את הגבולות שיצרתם.

בטרם תגיבו הרכיבו את משקפיו של ילדכם

  • רגע לפני התפרצות כלפי הילד, נסו להרכיב את משקפיו הקטנות של ילדכם, כדי להבין מה הוא בעצם רואה? חווה? מרגיש?  אם אתם מתקשים בכך, שאלו אותו שאלות אלו והקשיבו. זכרו, ילד המגיב מתוך כעס הוא ילד שחווה קושי שאינו יודע איך להתמודד עמו, לכן חשוב שנעזור לו.

מאחלת לכולנו חג פסח משפחתי, שמח וכיפי!

שתהיה לכולנו ארוחת חג נעימה ושלווה ושסוף סוף נצא מעבדות לחירות.

באהבה

אילנה טנא